החלטה בתיק בש"א 1539/04

           זוהי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בערעור על פסק דין של בית משפט השלום בנתניה בעניין התשלום בכספי המגיע לו בעקבות עזיבתו את המשיבה. לטענת המבקש עורך הדין שייצגו בבית המשפט המחוזי אמר לו שהוא רשאי להגיש בקשת רשות ערעור תוך ארבעים וחמישה יום, ועל פי המידע שקיבל פעל בתום לב.

           הארכת המועד להגשת הליך מותנית בקיומו של טעם מיוחד ושל סיכוי טוב לזכות בהליך גופו.

           לעניין הטעם המיוחד נקבע לא אחת כי טעות בדבר המועד להגשת הליך, אפילו נעשתה בתום לב או תוך היוועצות בעורך דין, אינה מהווה, כשלעצמה, טעם מיוחד להארכת המועד. (לדוגמא: בש"א 6402/96, הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשל"צ נגד מיכקשווילי, פ"ד נ' 03) 209; בש"א 2685/99, הוכמן ואח' נגד מור ואח', תק על 99 (3) 820; ע"א 10227/01, קו מוצרי דלק בע"מ נגד בית אלעזרי, תק על 2002 (2) 499). בהתחשב בכך שמדובר בטעות שניתן היה למנוע על ידי בירור פשוט, ובכך שהמבקש לא טוען לקיומו של טעם נוסף כלשהו המצטרף לנימוק זה, אין בנסיבות המתוארות בבקשה משום טעם מיוחד.  

           יתר על כן: בהתחשב בכך שמערכת היחסים בין הצדדים לתיק זה, על פניה השונים, מתגלגלת בערכאות השונות כבר שנים רבות, הרי שיש משקל רב במקרה זה לאינטרס סופיות הדיון, וגם מטעם זה אין להקל יתר על המידה בדרישת הטעם המיוחד.

           על האמור עד כה יש להוסיף כי מדובר בבקשת רשות לערער על פסק דין של בית משפט מחוזי. על פי ההלכה והנוהג בבית משפט זה, לא ניתנת רשות ערעור בדרך כלל אלא במקרים המעלים שאלות שיש להן חשיבות מעבר לעניין שבין בעלי הדין עצמם (ע"א 103/82, חניון חיפה בע"מ נגד מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3)123). המבקש כאן טוען בעיקר כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, וטענות אלו ודאי שאינן מצדיקות מתן רשות ערעור נוספת.

           החלטתי, איפוא, לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, ד' באדר תשס"ד (26.2.2004).

                                                חגית מאק-קלמנוביץ' שופטת

                                                ר ש מ ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: